MRI מוח ותעלות שמע – עבור ירידת שמיעה פתאומית

לחוש השמיעה תפקיד משמעותי בחיינו, ובפרט הוא חיוני לניהול אינטראקציות שונות עם הסביבה. במצבים שבהם האדם סובל מירידה פתאומית בשמיעה – בין אם באוזן אחת ובין אם בשתי האוזניים גם יחד – נדרשת בדיקת MRI על-מנת לאבחן את מקור הפגיעה ובהתאם למצוא את הדרכים המיטביות לטפל בה.

כיצד מוגדרת ירידת שמיעה פתאומית ואיך מאבחנים אותה?

אובדן שמיעה פתאומי (שנקרא גם SHL, ראשי תיבות של הביטוי Sudden Hearing Loss) מוגדר כמצב שבו תוך פחות מ-72 שעות נרשמת ירידה של ממש ביכולת השמע של האדם. שכיחות התופעה בגילאי 18 ומעלה מוערכת בבין 1 ל-20,000 לבין 1 ל-5,000 וברוב המקרים מדובר בליקוי חד צדדי, כלומר הירידה בשמיעה היא רק באוזן אחת. אובדן שמיעה דו צדדי הינו נדיר ביותר.

במקרים של ליקוי חד צדדי ההשוואה בין יכולות השמע בין שתי האוזניים מהווה בסיס לאבחון התופעה, כשהקריטריון המקובל הוא ליקוי של לפחות 30 דציבלים שפוגע ב-3 תדרים עוקבים או יותר (ביחס לאוזן שלא נפגעה).

עוד חשוב לציין שישנם מקרים שבהם הירידה הדרמטית בשמיעה מתרחשת תוך זמן קצר מאוד, אפילו עד שעתיים. בחלק מהמקרים יסבול האדם גם מטינטון (Tinnitus) – שמיעה של צלילים, לרוב זמזום או צפצוף, למרות שאין להם מקור במציאות. תופעות לוואי נפוצות נוספות ל-SHL הן תחושת לחץ באוזן שהשמיעה בה נפגעה, סחרחורות, ורטיגו וחוסר יציבות.

מהם הגורמים לאובדן שמיעה פתאומי?

ניתן לחלק את הגורמים לאובדן השמיעה הפתאומי ל-2 סוגים: ליקויים עצביים באוזן הפנימית (האיבר שמעביר מידע למוח), וליקויים במערכת הולכת גלי הקול אל אותו מנגנון עצבי באוזן הפנימית (במקרים אלה, הליקוי הוא באוזן התיכונה או באוזן החיצונית).

בין הסיבות לליקוי עצבי – זיהום ויראלי (למשל הרפס או זיהום שפוגע בדרכי הנשימה העליונות), דלקת קרום המוח, פגיעה עקב רעש עז ופתאומי ונטילת תרופות מסוימות.

בין הסיבות לליקוי מהסוג השני – הצטברות של שעווה או נוזלים, בעיה מבנית בעצמות השמע, נקב בעור התוף, ודלקת באוזן התיכונה או החיצונית.

מקור נפוץ במיוחד לליקויים במערכת ההולכה הוא שוואנומה וסטיבולרית (שנקראת גם נוירינומה אקוסטית) – גידול שפיר שלוחץ על עצב השמיעה ושיווי המשקל (זוג עצבי הגולגולת ה-8). ללא טיפול בגידול, הוא עלול להתפתח וללחוץ לא רק על העצב השמיני אלא גם על השביעי והחמישי, שאחראים על תנועה ותחושה באזורים שונים בפנים.

מדוע MRI היא הבדיקה הטובה ביותר במקרים של SHL?

כשמתרחשת ירידת שמיעה פתאומית, רופא אף-אוזן-גרון יפנה את המטופל לבדיקת MRI, שהיא אמצעי הדימות המדויק ביותר הקיים כיום, ובפרט היחידה שמתאימה למקרים שבהם נדרשת תמונת מצב מפורטת ומדויקת של הרקמות הרכות והעצבים במוח.

הבדיקה היא MRI מכוון לתעלות השמע, ובמיוחד חשוב לבחון את זוג עצבי הגולגולת ה-8 (עצב השמיעה ושיווי המשקל) ואת זוג עצבי הגולגולת ה-7 (שנקרא גם עצב הפנים). באמצעות הדימות של עצבי הגולגולת, שנקראים גם עצבים קרניאליים, ניתן למשל לשלול או לאשש קיומו של גידול על עצב השמיעה ושיווי המשקל (שוואנומה וסטיבולרית), לזהות קיומה של מנינגיומה שמשפיעה על העצב השמיני, לאתר תהליכים איסכמיים שעלולים לגרום ל-SHL, לזהות דלקת של האוזן הפנימית או תהליכי טרשת נפוצה ובאופן כללי לסייע לרופא המטפל להבין מהו מקורה של הירידה המשמעותית בשמיעה.

בדיקת MRI מכוונת לתעלת השמע מתבצעת ברזולוציה גבוהה, בחתכים דקים ועם הזרקת גדוליניום ודיכוי שומן במישורים השונים כדי להבטיח ממצאים מדויקים. חשובה מאוד גם איכות הפענוח של ממצאי מכשיר ה-MRI, על-מנת להבטיח מקסימום סיכוי לריפוי.

תמונת MRI שמדגימה אנטומיה תקינה של עצב השמיעה  ועצב הפנים.