פענוח בדיקת MRI

בדיקת MRI הינה סריקה לא פולשנית וללא קרינה שמטרתה המחשת מצבם של איברים פנימיים בגוף האדם – בין אם המטרה היא אבחון פתולוגיות ונזקים לרקמות רכות, בין אם לצורך חקר המוח ובין אם במסגרת מחקרים בתחומים אחרים כגון ביולוגיה.

השיטה פותחה בשנות ה-70 של המאה הקודמת, ובשנת 2003 היא זיכתה בפרס נובל לרפואה את שני המדענים האחראים לפיתוח מחולל המהפכה – פול לוטרבור, שרתם עקרונות פיזיקליים לטובת סריקה של איברים פנימיים, וסר פיטר מנספילד שאחראי על המודלים המתמטיים שמאפשרים פענוח מדויק ומהיר.

נכון להיום MRI נחשבת לבדיקה המתקדמת ביותר בעולם הרפואה, בעיקר בזכות רמת הדיוק הגבוהה להפליא, כשבאופן טבעי על מנת להשלים את יכולות המכשיר עצמו נדרש גם פענוח שיבוצע ללא רבב, על-ידי רדיולוגים עתירי ניסיון וידע מתקדם.

העיקרון על פיו פועל מכשיר MRI

מכשיר MRI מבוסס על שדה מגנטי עוצמתי ועל גלי רדיו. הנבדק מוכנס, כשהוא במצב שכיבה, אל תוך המכשיר, ולמעשה נמצא בתוך שדה מגנטי שעוצמתו בין 1.5 טסלה לבין 3 טסלה. כשהבדיקה מתחילה משודרים גלי רדיו שמסיטים יוני מימן אשר נמצאים במולקולות המים שברקמות הרכות בגופו של הנבדק ממיקומם ההתחלתי. לאחר מכן נפסק שידור גלי הרדיו ויוני המימן חוזרים אל נקודת המוצא – כשכל התנודות האלה מתועדות, ובעצם מאפשרות לקבל תמונה מדויקת לגבי מצבן של אותן רקמות שניצבו במוקד הבדיקה ובפרט לגבי פתולוגיות בהן, אם ישנן כאלה כמובן.

בחלק מהמקרים נדרשת הזרקה של חומר ניגוד בשם גדוליניום שתפקידו הוא לשפר את איכות הדימות על מנת להבטיח תמונה ברורה במיוחד של האזור הנבדק. בכל מקרה על הנבדקים לשכב מבלי לזוז בתוך הסורק, שכן כשישנן תזוזות איכות התמונה אינה מדויקת.

באילו מקרים אי אפשר לבצע בדיקת MRI?

ישנם מקרים, מועטים יחסית, שבהם אי אפשר לעבור MRI, ובפרט אם קיים רסיס מתכת בקרבת כלי דם גדול או בעין (שכן הרסיס עלול לזוז), משתלים מתכתיים שאינם עמידים ב-MRI או קוצבים מסוימים, זמניים או קבועים.

חשוב להדגיש כי במקרה של קוצב לב קבוע יש לעבור בדיקות MRI אך ורק באחד המרכזים הרפואיים הגדולים שיכולים לתת מענה גם למצבים מורכבים אלה, ובפרט לבצע ניטור לאורך בדיקת ה-MRI ומעקב לאחריה.